Acerca de

חברותיי לספסל הלימודים בביה"ס יעידו, שבהיותן ישובות לצידי, זכו הן בשולחן הכי מעוטר בכיתה.
"שולחן הגרפיטי המושלם "

 

לימודי האומנות הרשמיים באו שנים אחר כך...
אני ילידת 1967 בוגרת ביה"ס לאמנות המכללה האקדמית ספיר. שנים רבות עסקתי בהוראת אומנות במוסדות חינוך ומתנ"ס. ב2009 פתחתי לראשונה סטודיו פרטי משלי "סטודיו גלזורה". בסטודיו פעלו חוגי קרמיקה, ציור ושילוב אומנויות. העיסוק המרכזי היה קרמיקה
ב2019 הגיע שעתי לתת דרור ליצירתי האישית. אחרי 25 שנות הוראה, בחרתי לצאת למסע פנימי, לנבירה
במחוזות חיי, למציאת החוויה המכוננת הייחודית לי, זו שתניע את גלגלי היצירה.

החוויה - אירוע ההתנתקות 15.08.2005
מגורים - מושב גן אור, גוש קטיף
מצב משפחתי - נשואה+3 ילדים צעירים
משק חקלאי - חממות לגידול תותים
עיסוק - קרמיקאית, הוראת אומנות

עד לסדרת העבודות(הראשונה) "דרך עצמי" ב2020 לא עסקתי בהתנתקות ובמשמעות הפינוי מביתנו 
בניתי "סכר שכחה" שהיה לי כמגן איטום לרגשות. אך במקום עמוק, מתחת לפני השטח הצטבר כאב שהמתין להשתחרר, וקולי לאיטו ובעיתו הבשיל ובכל יצירה ויצירה הוא יוצא לאוויר העולם
ביצירותיי אני עוסקת בביטוי רגשות.
אני יוצאת מאזור הנוחות שבהדחקה לאזור ההתמודדות בין חדרי הלב. מוצאת בעבודותיי דרך הבעתית המאפשרת לרגשות שלי להשתחרר ולהיספג 
אל תוך מרקמי החומר והצבע
אמנם, היצירה שלי צומחת מתוך הנרטיב האישי, אך, העיסוק ברגשות הוא נחלת הכלל ולשם אני מכוונת בעבודותיי.
סגנוון האומנות שבחרתי להתבטא בו-מושגי
בחרתי ליצור אומנות קונספטואלית פיגורטיבית, אומנות בעלת רעיון, מסר ומשמעות
פיתחתי טכניקת ציור ייחודית לי בה החומרים והמרקמים הם ביטוי להשקפת עולמי, הם המבט שלי חלון וראי

מצע היצירה: יריעה ביטומנית לאיטום גגות
מסת החומרים: חימר,חומרי בניין
צבע: טכניקה מעורבת, טיח-פרסקו/אקריליק/שמן
קו: שלושה קווי מתאר ביצירה

האחד חרוט לעומק היריעה אל מצע הזפת חושף גוון שחור
השני חוט אלומיניום הנרקם ומתפתל בגמישות מעל היצירה, בא מבחוץ ומתחבר למצע והופך לחלק אינטגרלי מהתמונה
והשלישי(אינו תלוי בי) הוא הצל הנופל מחוט האלומיניום על התמונה, קו-צל התלוי בעמדת הצופה וזווית התאורה. תהליך העבודה ביצירה דינמי, הרפתקני
אני הולכת מן המתוכנן לאקראי, נעה בין שני הקטבים  
בבסיס היצירה עומד רעיון שראשיתו ביטוי במילים, ביטוי תחושה, דימוי, כותרת, שם...
    עבורי זוהי קריאת כיוון.
לאורך העבודה על היצירה אני מחפשת את הנתיב שיטיב לבטא את התחושה, שיטיב לתת צורה לרגש.
תחילת היצירה היא סערה וכאוס, אני טועה בלי סוף... וכל הדרך להרמוניה ציורית היא מלחמה על כל ניואנס בהתנסחות הוויזואלית.

בעבודותיי אני מייחסת חשיבות לערך האסתטי, עבורי הוא אבן דרך באירגון היצירה. סופה של הדרך הוא רגע של נחת, רגע אלוהי בו מתרחשת התאמה בין המשמעות לניראות, בין הנושא למרקם, לצבע, לרגש... רגע בו היצירה נעשית שלמה עם עצמה. והיא יוצאת מתחת ידיי ומאפשרת למתבונן לראות בציור את מה שיש שם עבורו.